בפני תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירתו אשר ברחוב יואל בת"א. התובע תולה את המקור לנזקיו, שהם בעיקרם פיצוצים בקירות דירתו, התקלפויות טיח וכיוצא באלה, בנזילה שאירעה לפני כשנתיים - שנתיים וחצי בדירתה של הנתבעת, שהיא שכנתו בקומה שמעליו.
הנתבעת מכחישה כי הנזקים להם טוען התובע נובעים מנזילה בדירתם. הנזילה כשלעצמה לא הוכחשה ואף לא הנזקים, אך לטענת הנתבעת אין קשר בין השניים.
לתמיכה בתביעתו צירף התובע מסמכים רבים מאד, תמליל של שיחה ארוכה למדי בה שוחח עם הנתבעת והקליט אותה ללא ידיעתה, קלטת וידאו ומכתבים שכתב לנתבעת. הוא גם צירף חוות דעת של קבלן אינסטלציה, שביקר בדירתו ביום 4.2.04. היות שמסמך זה הינו המסמך היחיד של בעל מקצוע אותו צרף התובע לתיק, אצטטו במלואו. אותו קבלן אינסטלציה, אבי טביב קבע, כי:
"ביום זה ביקרתי בביתו של אילן ומצאתי נזקים בתקרת הבית עקב נזילות מים (פיצוץ) שלפי הערכה זהירה נגרם שנה או שנתיים קודם. כמעט כל תקרת הבית סובלת מנזקים אלו. לפי דעתי תיקון זה כולל טיח (קילוף) וצביעה מחדש.
עבודה זו מוערכת בסך 13,000 ש"ח לא כולל מע"מ".
בקלטת הוידיאו שמסר התובע לבית המשפט ובה צפיתי, לבקשתו, מראה הוא את העזובה וההזנחה בכל בית הדירות בו הוא גר, לרבות בדירתו הוא. רואים בקלטת שכל קירות הבית, לרבות חלקים מחדר המדרגות וחלקים חיצוניים בבית, מתקלפים, סדוקים ומוזנחים. אף שומעים את התובע עצמו אומר: "יש סדקים ובקיעים בכל הבית. עזובה, הזנחה...". עוד רואים בקלטת כיצד התובע, בעזרת פטיש קטן, מכה במקומות שונים בתקרת דירתו והתקרה מתפוררת, עד שנחשפים הברזלים שמחזקים את התקרה.
הנתבעת טוענת להגנתה, כי כאשר נתגלתה לה נזילה בדירתה לפני כשלוש שנים, פנתה מיד לאיש מקצוע על מנת שיתקן את בעיית הרטיבות. לאחר שבוצע התיקון, התלונן התובע באוזני הנתבעת כי נזלו מים מאחת הפינות בחדר האמבטיה שלו וכי נגרם נזק לתקרת דירתו. מיד לאחר פנייתו של התובע אל הנתבעת, הגיעה הנתבעת לדירת התובע וביקשה לראות את הנזק הנטען על ידו. כאשר סייר התובע עם הנתבעת בדירתו, לא יכול היה להראות לה היכן יש כתמי רטיבות ואמר (כך לדברי הנתבעת) כי כנראה שהכתם התייבש. גרסת הנתבעת בנקודה זו מקבלת חיזוק בדברי התובע עצמו, בתמליל השיחה שהקליט במהלכה את הנתבעת בלא ידיעתה, אותה הגיש התובע לבית המשפט. באותה שיחה אומר התובע לנתבעת בהתייחס לאותם נזקים שלא נראו בסיור המשותף בדירה: "את אומרת לי שלא היה כלום. בוודאי שלא היה כלום, בוודאי שלא ראו כלום" (עמ' 10 לתמליל).
לאחר מכן, ולמרות שלא ראו דבר מהנזילה, כך טוענת הנתבעת, היא שלחה אינסטלטור לדירתו של התובע, על מנת שיבדוק את דירתו ויראה אם אכן נגרמו לו נזקים כפי שטען. לטענתה, אותו אינסטלטור הודיע כי אין כל נזק או רטיבות בדירת התובע.
גירסתו של התובע היא שכתמי הרטיבות אינם נראים מיד, אלא מופיעים לאחר זמן, לאחר שהמים מתפשטים בתוך הקירות והתקרה.
ואולם, במשך כל התקופה מאז אותה נזילה ועד הגשת התביעה, לא פנה התובע לנתבעת בענין הנזילות הללו. כאשר שואלת הנתבעת את התובע, באותה שיחה שהתובע הגיש את תמלילה (ובה, כזכור, התובע ידע שהוא מקליט את השיחה, אך הנתבעת לא ידעה זאת) "אז למה לא אמרת לי את זה במשך שנתיים וחצי?" עונה התובע: "לא רציתי להטריד אותך בענין הזה ולגמור עם צביקה" (הוא בנה של הנתבעת).
לאחר שהתובע הגיש תביעתו זו, ביום 16.2.04, שלחה שוב הנתבעת איש מקצוע לדירת התובע, והוא הגיש דוח ביום 24.3.04. בעל המקצוע הינו אורי רובין, קבלן בנין ומנכ"ל חברת טזאור קבלנות (1988) בע"מ והדוח צורף כנספח לכתב ההגנה של הנתבעת. בדוח כותב הקבלן:
"לא מצאתי סימני רטיבות ואף לא נזקים נילווים כתוצאה מרטיבות. הנזקים היחידים אשר ניצפו על ידי הינם התקלפויות צבע קלות וסדיקה מינורית בטיח, בשטח מצטבר שאינו עולה על מטר מרובע. לאור גילו של הבנין אשר נבנה ב-1936 סדיקת הטיח נראית בעיני כבלאי סביר של המבנה ולא כתוצאה מרטיבות."
בפתח הדיון שנערך בבית המשפט שאלתי את התובע אם הוא מעונין להביא עד מקצועי כלשהוא להוכחת תביעתו. התובע ענה בשלילה ואמר שלטעמו די בכל החומר הרב שהגיש, בצירוף אמינותו, כדי לבסס את תביעתו.
אין בידי להסכים עימו. החומר שהגיש התובע מעיד על כך שדירתו היא במצב גרוע ביותר, כמו כל הבנין בו מתגוררים התובע והנתבעת. כדברי התובע עצמו בקלטת הוידאו שצילם, תוך הוספת קריינות משלו: "יש סדקים ובקיעים בכל הבית. עזובה, הזנחה...". הקירות סדוקים, התקרה מתפוררת והבית מוזנח ביותר. על כך אין מחלוקת. אלא שהנתבעת טוענת שכל הנזקים להם טוען התובע הם נזקים שהינם תוצאה של בלאי וחלוף השנים.
התובע לא הצליח לבסס את הקשר לו הוא טוען בין נזילה שהיתה אצל הנתבעת לפני שנתיים, שלוש (או בכל מועד אחר) לבין הנזקים שבדירתו. חוות הדעת של קבלן האינסטלציה שצירף לכתב תביעתו לא מפנה, ולו במילה, לדירת נתבעת. כל שאמר הוא ש"מצאתי נזקים בתקרת הבית עקב נזילות מים (פיצוץ) שלפי הערכה זהירה נגרם שנה או שנתיים קודם".
התובע עצמו מודה, כאמור לעיל, כי "בזמן אמת", היינו בזמן שהיתה נזילה בדירת הנתבעת - לא ראו בדירתו שלו דבר. טענתו היא שהנזקים הופיעו אט אט, מאוחר יותר. ואולם הוא לא פנה לנתבעת בענין זה לאורך כל השנתיים (או שלוש) מאז, ועד סמוך להגשת התביעה. זאת, למרות שהוא פנה אליה בענינים מענינים שונים לאורך השנים ויחסי השכנות ביניהם טעונים וכעוסים ממילא, סביב נושאים אחרים.
לאור כל האמור אני קובעת שהתובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להדחות.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת סך של 400 ש"ח בגין הוצאות משפט כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.
פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.